שלום הרב,
אשכנזי שסבא שלו עלה מגרמניה והסבא לא שמר תורה ומצוות. הסבא זכר רק שהיה מנהג במשפחה להניח תפילין כנוסח אשכנז. לאחר שהסב חזר בתשובה, שמר רוב 6 שעות בין בשר לחלב (5 שעות ו 31 דקות). הנכד ממשיך במנהג אך מבקש לעשות התרת נדרים ולשמור 3 שעות בטענה שלא ברור מה היה מנהג משפחתו בדורות הקודמים וכן מנהג המקום בו גרו.
האם יוכל לעשות התרת נדרים ולשמור 3 שעות?
תודה רבה
שלום הרב […],
בעניין שאלתכם על התרת נדרים למי ששמר שש שעות בין בשר לחלב על מנת לשמור שלוש שעות.
שאלה חשובה שנשאלת רבות בדור שלנו, באופן זה או אחר.
היה מקום להאריך מאוד בעניין שאלה זו לברר את הדברים הלכה ממקורה, אך מה שהלב חושק הזמן עושק. לכן נכתוב בקיצור.
המנהג להמתין שלוש שעות בין בשר לחלב, זוכה להתייחסות מורכבת. מצד אחד ברור שיהדות גרמניה (ואולי עוד קהילות) נהגו כן, לכל הפחות בתקופות מסוימות. מצד שני, קשה מאוד למצוא מקור בהלכה לשיטה זו.
בגמרא (חולין קה.) אמר רב חסדא שאם אכל בשר אסור לאכול (אחריו) גבינה, ומר עוקבא העיד על עצמו שאם אכל בשר בסעודה, הוא ממתין עד לסעודה הבאה עד שאוכל גבינה.
נחלקו הפוסקים כיצד להסביר את דברי רב חסדא ומר עוקבא בגמרא, ומה ההלכה למעשה בעניין זמן ההמתנה בין בשר לחלב. דעת בעל התוס', שמדובר על המתנה בין ארוחה לארוחה. ולא מדובר על זמן מסוים. אמנם, דעת הרמב"ם שנפסקה בשולחן ערוך (יורה דעה פט, א) היא שיש להמתין שש שעות בין בשר לחלב.
הרמ"א (שם) העיד ש"המנהג הפשוט במדינות אלו" להמתין שעה אחת אבל סיים "ויש מדקדקים להמתין שש שעות אחר אכילת בשר לגבינה, וכן נכון לעשות." [גם הלבוש (יו"ד פט, א) כתב כרמ"א אבל בצורה עוד יותר עדינה "והמחמיר להמתין ו' שעות תבוא עליו ברכה"]
השיטה של המתנת שלוש שעות לא מופיעה בראשונים, למעט מקור אחד לא ברור כל כך בספר איסור והיתר המיוחס (כנראה בטעות) לרבנו ירוחם (סימן ל"ט). אם רוצים לנסות לתת טעם לשיטה זו, היה אפשר לומר ששיטה זו היא הרחבה של השיטה להמתין שעה. ויש שרצו לומר שהיא צמצום של שש שעות על פי שעות זמניות, ובחורף השעות הזמניות קצרות [בשיא החורף שש שעות זמניות בגרמניה יכולות להיות פחות מארבע שעות שעון (הרב יצחק דביר, אתר כושרות)] ולא פלוג רבנן בין חורף לקיץ (כך חידש הרב דוד פארדו, מזמור לדוד סימן פט דף סא. על פי פרי חדש יורה דעה פט, ו, ולשונו של הרב פארדו "ויש להם קצת על מה לסמוך").
והאמת, שאין כל כך צורך בזה. מנהג אשכנז היה שלא מדובר על זמן מסוים, אלא בין הארוחות. ממילא, יש כאן ארוחה אחת שאוכלים בה בשר וארוחה אחת שאוכלים בה חלב. מדברי הראשונים הללו נראה שגם שעה זו חומרה. ואם כך, שלוש שעות זו חומרה מעבר למה שנהגו רוב האשכנזים לפני מאות שנים (להמתין רק שעה).
מכל מקום, מדברי הרמ"א עולה שלמרות שהרמ"א מעיד שנהגו במדינות אשכנז להמתין שעה אחת, הוא כותב שנכון לשנות את המנהג ולהמתין שש שעות.
המהרש"ל היה חריף בעניין זה יותר מבן דורו וקרוב משפחתו (הרמ"א) וכתב (ים של שלמה חולין פרק ח סימן ט): "דין כל שיש בו ריח תורה, אם אכל בשר, לא שנא בהמה או חיה או עוף, לא יאכל אחריו גבינה, עד שישהה כשיעור שמזמן סעודת הבקר עד הערב, דהיינו שש שעות". לפי המהרש"ל כל מי שיש בו "ריח תורה" יש לו להמתין שש שעות (גם אם מנהגו ומנהג משפחתו היה להמתין שעה אחת). גדולי הפוסקים האשכנזים בדורות הבאים, נקטו גם הם שיש להמתין שש שעות (עיינו ט"ז שם ב; ש"ך שם ח; אליה רבה קעג, ו; שיורי ברכה יורה דעה פט, יא; דרכי תשובה פט, ו ועיינו במקורות שבהמשך).
נראה שהדרכתם של גדולי ישראל עשתה את פעולתה ורוב מוחלט של קהילות ישראל האשכנזים עברו להמתין שש שעות, כפי שמעידים מגדולי הפוסקים האשכנזים בשלוש מאות השנים האחרונות, שהמנהג גם בקהילות האשכנזים להמתין שש שעות [עיינו פרי מגדים (שפתי דעת פט, ה "ומיהו המנהג הפשוט ו' שעות וברכת המזון"); יד אפרים (יו"ד פט, א "ובאמת לא נהגו כן, רק ממתינין שש שעות, דהיינו חלק רבע ממעת לעת, בין בקיץ בין בחורף"), חכמת אדם (מ, יג "והמנהג הפשוט במדינות אלו להמתין שש שעות כדעת הבית יוסף"), ערוך השולחן (יו"ד פט, ז "וכן המנהג הפשוט בכל תפוצות ישראל להמתין שש שעות וחלילה לשנות ובזה נאמר פורץ גדר וגו'")]. וכן נראה מספרי פסיקה אשכנזיים שהביאו רק את המנהג להמתין שש שעות כגון קיצור שולחן ערוך (מו, ט, "אכל בשר או אפילו רק תבשיל של בשר, לא יאכל מאכלי חלב עד שישהה שש שעות"). וכן נראה שנקט בפשטות המשנה ברורה (שער הציון תצד, טו "דאם אוכל גבינה קשה צריך להפסיק בברכת המזון, וימתין שש שעות [פרי מגדים]" ממילא הוא הדין לחלב אחרי בשר, וקל וחומר הוא). כל זה כמובן בנוסף לספרדים שממתינים שש שעות מדין השולחן ערוך.
גם על דברי הפרי חדש (שם) שניתן להמתין שעות זמניות, חלקו רוב מוחלט של הפוסקים (כרתי פט,ו; פלתי פט, ג; יד אפרים ודרכי תשובה שם. אף שגליון מהרש"א ציטט אותו. ועיינו גם שיורי ברכה פט, ג) וגם אלו שלא חלקו במפורש, די בכך שלא הביאוהו, אלא סתמו להמתין שש שעות, וכן מנהג העולם.
מי שמנהג אבותיו להמתין שלוש שעות, האם ראוי שיחמיר על עצמו להמתין שש שעות, נראה שנחלקו בכך פוסקי זמננו: יש שפסקו שישנה מנהגו להמתין שש שעות [הרב אלישיב, הרב פיינשטיין, כן שמע בשמם הרב הופנר, ירושתנו א, עמ' קכט, וכן כתב בספר הכשרות פרק י הערה עה (מקיצור שולחן ערוך הרב פפויפר ח"א י, טז) בשם הגרש"ז אויערבך (ביחס למי שיודע שיוכל לעמוד בזה), וכן כתב ילקוט יוסף (קצוש"ע יו"ד פט, יז)] ובדומה למה שהרמ"א והפוסקים כתבו לגבי מי שנהג להמתין שעה אחת, שיחמיר להמתין שש שעות. ויש שכתבו שמי שאבותיו נהגו להמתין שלוש שעות, ימשיך במנהג אבותיו [כן השמועה בשם הרב שך (ירושתנו שם. ושם כתב שכן שמע בשם הגרש"ז אויערבך ועי' לעיל), והרב אברהם שפירא (כן כתב בשמו הרב יצחק דביר באתר כושרות).
האם מי שנהג בחומרה מסוימת, מחייב את ילדיו? חומרות שאדם מקבל על עצמו, לא מחייבות את צאצאיו אחריו [עיינו חיי אדם קכז, יא; שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן סד], ואם כן אילו היה הסבא מקבל חומרא על עצמו לא היה זה מחייב את בנו ונכדו (אך אם נהג הנכד כך בעצמו צריך התרת נדרים).
למעשה: כיוון שהמנהג של שש שעות, רווח יותר בדברי הפוסקים, היה טוב שהנכד ימשיך לנהוג כפי שעשה הסבא. למרות זאת, לא ניתן לראות כאן חיוב, ואם הנכד רוצה לעשות התרת נדרים ולעבור לשלוש שעות, רשאי לעשות כן, כי זהו מנהג אשכנז, וזהו מנהג כל האשכנזים או לפחות רובם עד לפני כמה מאות שנים.
אסיים בכך, שבבית אבותי נהגו לשמור שלוש שעות, ולא היה ברור לי האם אכן יש כאן מנהג וותיק (אנחנו לא ממשפחה ייקית ולא מיוצאי גרמניה). כשהתחתנתי, אשתי שמרה שש שעות, ועברתי למנהג שלה לשמור שש שעות.
בהצלחה רבה בע"ה
הורדת PDF
ניווט בנושאי האתר:
ניווט בנושאי האתר:
