שלום הרב
יש לי שאלה בהלכות שבת ואני מקווה שכה"ר יוכל להקדיש מזמנו להחזיר לי תשובה
יש מכשיר בשם French press להכנת קפה.
הכנת הקפה עובדת ככה: מערבבים קפה טחון (לא קפה נמס) עם מים רותחים בתוך מיכל. אחרי שמערבבים את הקפה לוקחים מסנן שמחובר לידית ודוחפים את המסנן לתוך המיכל. ככה משקה הקפה עולה למעלה בתוך המיכל , דרך המסנן, ואבקת הקפה נדחפת למטה (על ידי המסנן) לתחתית המיכל. ככה המשקה נפרד מאבקת הקפה.
היה נראה לי שאסור להשתמש במכשיר הFrench press בשבת כי זה בורר בכלי המיוחד לברירה. שהרי על ידי המכשיר מפרידים בין המשקה (אוכל) לאבקת הקפה (הפסולת).
אבל נאמר לי שיש מקומות שזה מקובל אצלם להשתמש בFrench press בשבת.
ראיתי שבאתר שיש מתירים באופן מסויים כאשר לא מורידים את המסננת עד הסוף ומשאירים קצת תערובת מים וקפה טחון בתחתית הקנקן.
אני מנסה להבין על מה היתר זה מבוסס, והאם יש מקום בכלל להקל בספק דאוריתא.
אבקש לשמוע דעתו של הרב בנושא של ה French press.
בכבוד רב ושנזכה לישועת ה' בב"א
שלום רב,
אכן באופן פשוט בשימוש במכשיר French press יש איסור של מלאכת בורר בכך שבורר את גרגירי הקפה מן המשקה. אמנם ישנן כמה סיבות שאולי כן יתירו את הדבר, ונבחון אותן אחת לאחת.
בשו"ת מהרי"ט צהלון (שו"ת ישנות, רג) התיר להוציא צרעה ממשקה משום שאין איסור ברירה של דבר יבש מתוך דבר לח. אך לא נראה שניתן להתיר את השימוש במסנן הקפה בגלל דבריו, הן משום שדבריו של מהריט"ץ נתונים במחלוקת גדולה [יעויין בבאר היטב שיט, ב שכתבו עליו שהיתר זה הוא דחוק מאוד, ובהמשך תובא שיטת הט"ז להתיר להוציא זבוב ממרק רק יחד עם עוד נוזלים, ורק בחתיכות גדולות וניכרות התירו ברירה בלח כמבואר בספר הלכה ממקורה שבת ב עמודים 569-570], ובעיקר בגלל שהמעיין בדבריו יווכח שאף הוא התיר דווקא להוציא צרעה ביד שאין זו דרך ברירה, אך לא העברת נוזלים דרך מסננת שהיא כבר דרך ברירה ואסורה.
להלכה סתם השולחן ערוך (שיט, י) כדעת הרשב"א שמותר לסנן מים צלולים כיוון שאנשים לא נמנעים מלשתותם גם אם לא סיננו אותם. על פי דין זה מצאנו היתר בדברי בעל שביתת השבת (בורר, באר רחובות, מט) ושו"ת יחוה דעת (ב, נא) להשתמש בכלי של תמצית תה שיש בו מסננת המסננת את העלים, משום שלרוב האנשים לא מפריע אם ייכנסו מעט מעלי התה אל הכוס, ואפילו אם יכנסו אז השותה יסנן אותם בשיניים, ולכן המים נחשבים צלולים.
אלא שלגבי המכשיר French press נראה שהיתרים אלו לא שייכים, ויש כאן איסור של ברירה בכלי ואף בדרך של ברירת הפסולת – גרגירי הקפה, מתוך האוכל. להכרעה זו לאיסור ישנן שתי סיבות: האחת היא שנראה שבניגוד לתה עם עלים, בתערובת של קפה שחור אנשים יותר נמענים מלשתות עם הגרגירים. הסיבה השנייה היא משום שגם אם נאמר שבמקומות מסוימים לא נמנעים מלשתות קפה עם גרגירים – עדיין מי שמשקיע בקניית מכשיר כזה, ובשטיפתו, נראה שהוא נידון כ"איסטניס" שלו וודאי הדבר מפריע (ביאור הלכה שם, ד"ה "הואיל").
חשוב להבהיר שגם לשיטת החזון איש (סימן נג, ד"ה "מן האמור") המחדש שמותר לברור בכלי שמיועד לשימוש לאלתר משום שזו דרך אכילה [כפי שביאר דבריו הגרש"ז אויערבך בשש"כ ג' הערה קכה], גם לשיטתו [הנתונה במחלוקת] נראה שההיתר לא שייך לגבי המכשיר הזה, משום שהחזון איש התיר דווקא בקנקן כזה שהמטרה העיקרית היא מזיגה ממנו והברירה נעשית רק דרך אגב [כלשונו: "אין כאן שימוש בכברה ממש"], ואילו כאן בעת הדחיסה מכוונים אך ורק לברירה.
השולחן ערוך (שיט, ט) מתיר להעביר מים צלולים דרך מסננת ששמרים מונחים עליה, כדי שהמים יספגו מעט מן היין הבלוע בשמרים. זאת אף על פי שהמים מתערבבים בשמרים ואחר כך מסתננים במסננת. מדוע אין בכך בעיה של בורר? המשנה ברורה (ס"ק לג) מבאר: "והטעם שאין בנתינת מים משום בורר, שהמים שהוא נותן צלולים הם, ואין בהם דבר שצריך לברר מהם". כלומר, איסור בורר שייך בדברים שהיו מעורבים בתחילה, ואילו כאן המים הם צלולים בתחילה, אלא שאחר כך הם מתערבים בשמרים וחוזרים ונבררים מהם. לכן אין בכך בעיה של בורר. לפי זה לכאורה יהיה גם מותר להשתמש במסנן גרגירי הקפה, משום שהמים היו צלולים ויחזרו להיות צלולים.
אלא שהגרש"ז אויערבך (שמירת שבת כהלכתה ג, הערה קעא) העיר שעדיין יש בעיה להוציא שקית תה מן הכוס מתוך כוונה שהטיפות יטפטפו ממנה חזרה לכוס, כי כאן לא נוכל לומר את הסברה שטיפות אלו היו צלולות בתחילה ויצאו צלולות לבסוף, כיוון שהוצאת השקית מן הכוס נחשבת כפעולה חדשה, ולכן איננו מתחשבים במצבו המקורי של הנוזל שבשקית אלא רק במצבו בשעת הוצאת השקית מן הכוס. בשעה זו הנוזל המועט שבשקית מעורב בגרגירי התה שבה ונחשב כמים עכורים, ממילא יציאת מהשקית נחשבת כסינון מים עכורים במסננת, וכן הכריע בשו"ת מנחת יצחק (ד, צט).
ממילא אם נדון לגבי השימוש במסנן על סמך הדין של מים צלולים, נראה לחלק בין שני מצבים: אם המים כבר מעורבבים עם הקפה אז אין להתיר להוריד לתוכם את המסנן, משום שהורדה זו נחשבת פעולה חדשה במים עכורים ואסור משום בורר. אך אם מקפידים לתת קודם את הגרגירים למטה ולהניח עליהם את המסנן כשהוא צמוד עליהם מלמעלה, ורק לאחר מכן נותנים את המים – נראה שדרך זו מותרת משום שאז בעת הפעולה של הוספת המים המים עדיין צלולים ואז אין איסור שהם מתערבבים בגרגירים ומסתננים מהם בדיוק כמו שהתירו לתת מים לתוך משמרת עם שמרי יין.
בפסקי רי"ד (שבת קמ, א) כתב: "ונראה לי שהיינומילין אפילו לסננו בשבת מותר, שאינו משום בורר, שהדבש והבשמים שמערב בו אינו פסולת, אדרבה הוא מתכוין לערב היין בהן יפה כדי שיהא קולט ריחן וטעמן, ואינו מסננו אלא שיהא דק וצלול, ולא יהיה עב מתערובת הדבש והבשמים". לכאורה באותה צורה יש להתבונן על הקפה, שהגרגירים שבו אינם פסולת אלא הושמו בכוונה כדי לתת טעם וריח במים [וכפי שאנו מגדירים לעניין ברכות הנהנין ובישולי גויים, שהקפה עיקרו מים והגרגירים רק נותנים בהם טעם, כפי שמבואר למשל בשו"ת יחוה דעה ד, מב], ואם כן לא יהיה איסור בורר בהוצאת הגרגירים.
אלא שנראה שהלכה לא נפסקה כדבריו. בחלק הקודם התבאר שהנימוק להיתר לתת מים לתוך שמרים הוא רק בגלל שבזמן הפעולה הם צלולים [וכאמור כאשר מתחילה פעולה חדשה כאשר המים עכורים הפוסקים כתבו שאז אין היתר], ואילו לפי הרי"ד היה צריך להתיר גם אם הפעולה היתה בזמן שהשמרים הנותנים צבע במים כבר היו מעורבים במים. ואכן בשבלי הלקט הגיב על דברי הרי"ד (ענין שבת סימן צא): "נראה בעיני שצריך אדם להיזהר בין בעשייתו בין בסינונו, שהרי כמה מלאכות יש בו כגון ברירת סממנין ושחיקתן שהן איסור גמור וזולתן ואין מרבין להקל בזה", וכן הביא דבריו להלכה המשנה ברורה (שכא, סט).
הט"ז (שיט, יג) כתב להתיר להוציא זבוב מהמרק אם מקפיד להוציא אותו יחד עם עוד משקה משום שבכך לא יוצר הפרדה בין הפסולת לאוכל, ואילו החזון אי"ש (נג ד"ה ט"ז) החמיר בכך משום שסוף סוף המאכל הנותר נתקן בכך. המשנה ברורה (שם, ס"ק סא) הביא להלכה את דברי הט"ז וכך מקובל להורות.
לכאורה לאור דברי הט"ז הללו יש להתיר להשתמש במכשיר, ופשוט לא להוריד את המסנן עד לתחתית הכלי ממש אלא להשאיר אותו קצת גבוה יותר כך שהגרגירים יישארו עם מעט מהנוזל.
אך למעשה נראה שהדימוי לדברי הט"ז איננו נכון. זאת משום שהט"ז התיר להכניס כף למרק ולהוציא זבוב יחד עם נוזל, ואילו כאן המסננת מפרידה רק את הגרגירים ולא את הנוזל, וגם אם לא מוריד את המסנן ממש עד הסוף הרי הוא כבורר פסולת לבדה מתוך השכבות העליונות של הקפה.
כידוע מלאכת בורר היא הוצאת הפסולת מתוך התערובת, אך במסנן כאן הגרגירים לא יוצאים מהתערובת אלא המסנן מכנס את כולם בצד אחד, ומותיר את שאר התערבות צלולה מגרגירים.
האם הסטה של הפסולת לצד אחד בתוך התערובת מותרת?
בספר שביתת השבת (ס"ק לד) כתב ש"סילוק לצדדין לא מצאנו בזה איסור". כמו כן בסידור הגר"ז (הלכתא גבירתא לשבתא, עמוד רמ) התיר לנשוף על הזבוב ולהזיז אותו לצדדי המרק.
מאידך בפרי מגדים (א"א שלט, יד) כתב שאפשר שאסור להזיז קיסמים שנמצאים על פני כל המשקה.
בעל קצות השולחן (קכה, הערה יח) ביאר שאין כאן מחלוקת, אלא הפוסקים המקילים דברו בפסולת מקומית כמו זבוב במרק, ולזה גם הפרי מגדים מסכים, והפרי מגדים דן לאסור רק כ"שהיה מכוסה כל המאכל בקש ולא היה אפשר לאכול ממנו יש לומר דהוי בורר, שנתברר האוכל שהיה מכוסה תחלה בקש".
מה היא הסיבה לחילוק הזה בין פסולת של זבוב יחיד לבין פסולת שמכסה את כל המאכל?
חילוק דומה מצאנו גם בדברי הגרש"ז אויערבאך (שמירת שבת כהלכתה שם הערה מא) שביחס להיתר הט"ז שהובא קודם להוציא זבוב עם משקה כתב ש"גם הט"ז אינו מתיר אלא בזבוב אחד או שניים, באופן שלא בכל המאכל מעורבים זבובים, אבל אם מפוזרים בו הרבה זבובים, שפיר אסור גם אם יוציאם עם מעט מן האוכל, מכיון שכל האוכל מעורב עם פסולת והוא מתקן אותו". בדבריו נראה שהוא מכוון להסברו של החזון אי"ש את דעת הט"ז (שם ד"ה "ט"ז") שכאשר זבוב נמצא במרק הוא מעורב רק באזור שסביבו ורק אזור זה נחשב תערובת ואילו שאר המרק אינו נידון כתערובת, לכן כאשר לוקח את הזבוב עם המרק שסביבו הוא אינו מפריד ומפרק את תערובת. הגרש"ז סבור שאם זהו ההסבר בדעת הט"ז, אז הרי שיש גבול להגדרה שרק אזור הזבוב מוגדר כתערובת, וברגע שיש במרק כמה זבובים אז אזורי התערובת שסביבם מתאחדים ומחשיבים את כל המאכל כתערובת של אוכל ופסולת. לפי הסבר זה נוכל להבין גם את חילוקו של בעל קצות השולחן, שכאשר יש רק זבוב אחד אז כל התבשיל לא נידון כתערובת ולכן יהיה מותר להסיט את הזבוב מצד לצד כהיתר בסדור הגר"ז, אך כאשר כל המים מכוסים בקיסמים הרי שכל המים נידונים כתערובת ואם יסיט את הקיסמים הצידה הוא יתקן את התערובת והדבר אסור כפי שדן הפרי מגדים (ועיין בכך בהלכה ממקורה חלק ב', עמוד 581 בהערות).
מסיבה זו, נראה שאין להתיר להשקיע את כל גרגירי הקפה אל קרקעית התערובת על ידי הורדת המסנן, משום שכל המשקה מעורב בגרגירים וכולו נידון כתערובת, והשקעת הגרגירים מתקנת את התערובת ואסורה משום ברירה.
בהורדת מסנן הקפה לתוך המים המעורבבים בגרגירים יש משום איסור בורר, ואף אם לא מוריד אותו עד לתחתית הכלי. הדרך המותרת לשימוש היא באופן הבא: ראשית יש להכניס את הגרגירים, לאחר מכן יש לשים את המסנן בצמוד מעליהם, ואז לתת את המים כך שהמים הצלולים יקלטו את טעם וריח הקפה ויסתננו חזרה צלולים דרך המסננת.
לסיום יש לציין שבהכנת קפה במכונה הזו יש עוד חשש של בישול, משום שפולי הקפה לא עברו תהליך של בישול אלא של קלייה, ויש כאן חשש של בישול אחר אפייה, ובמיוחד כאשר מחשש לבורר הוא מניח קודם את הגרגירים ומערה עליהם מים חמים. על כך ראה בספר הלכה ממקורה שבת א, עמוד 284 (וראה שם בהערה 102 שגם לספרדים המקילים בבישול אחר אפייה יש סיבות לחשוש בקפה שחור), וכמובן, שיש לפתור גם את בעיה זו, על ידי עירוי מכלי שלישי (אולי די בעירוי כלי שני, אבל עדיף עירוי כלי שלישי או בתוך כלי שלישי).
ייתכן שיש דברים טכניים במכשיר השונים ממה שתיארתי, ואם כך, גם התשובה תהיה אחרת.
יישר כוח
הורדת PDF
ניווט בנושאי האתר:
ניווט בנושאי האתר:
