שלום הרב,
הזמנו מוצר שהגיע אחרי שלושה שבועות, ואחרי מספר שבועות נוספים הגיע אותו מוצר חדש פעם נוספת, האם צריך לחזר אחר החנות על מנת להחזיר להם את המוצר?
במקרה שהקשר הוא דרך חברת השליחויות – האם יש צד לחשוב מה אם השליח (אינו יהודי) יקח לעצמו במקום להחזיר?
אדגיש שאישרנו קבלת המוצר מיד בהגיעו בפעם הראשונה.
ברכת השם עליכם, תודה רבה.
שלום וברכה,
בעניין שאלתך על החזרת מוצר שהגיע בטעות פעמיים
ככלל החפץ השני שהגיע אליכם הוא למעשה אבדה של בעלי החנות. במצוות השבת אבידה יש להבחין בין הזמנה מחברה ישראלית שבעליה יהודיים, לבין הזמנה מחוץ לארץ מחברה שאינה יהודית.
אכן כאן ישנה חובת השבת אבידה, שהרי ידוע למי היא שייכת, ואף אם הבעלים יודע שטעויות כאלו יכולות לקרות ומתייאש מלקבל את אבידתו הזו בחזרה – הרי מסתבר שהבעלים עדיין לא יודע מהאבידה הספציפית הזו ועדיין לא התייאש ממנה, והמצב הזה מוגדר כ"ייאוש שלא מדעת" שלהלכה נפסק שאינו ייאוש ועדיין ישנה חובת השבה (שולחן ערוך רסב, ג).
ואף שלא מדובר כאן על אדם פרטי שאיבד, אלא על חברה בע"מ, שיש הסוברים שהיא איננה מוגדרת כשותפות רגילה אלא כישות משפטית בפני עצמה – עדיין מסתבר שחובת השבה נותרה בעינה (על פי שו"ת מנחת אשר א, קה).
כדי לקיים את המצווה, אין צורך להחזיר בעצמך את האבידה, אלא די לעדכן אותם בטעות ולהזמין אותם לאסוף את החבילות המיותרות בעצמם (פתחי חושן דיני אבידה ז, הערה ב), ופשוט שאם בעלי החברה קבעו שהתקשורת וההחזרה של טעויות כאלה תהיה באמצעות חברת שליחויות הרי שאתה יכול לעשות כדבריהם ולהשיב את האבידה לשליח מהחברה שיגיע לביתך בלי לברר את מידת נאמנותו (בבא בתרא פז: שולחן ערוך קפח סוף סעיף ב).
כמובן שאין צורך להוציא כסף על כך, ואם החברה לא לוקחת את החפץ אפשר אחרי זמן סביר להשתמש בו, כיוון שהחברה הפקירה אותו.
נאמר בתורה במצוות השבת אבידה "וְכֵ֣ן תַּעֲשֶׂ֗ה לְכָל־אֲבֵדַ֥ת אָחִ֛יךָ" (דברים כב, ג), ומהמילה "אחיך" למדה הגמרא (בבא קמא קיג:) שמצוות השבת אבידה מתייחסת רק לאבידת ישראל ולא לאבידת גוי, וכן נפסק להלכה ברמב"ם (הלכות גזילה ואבידה יא, ג) ובשולחן ערוך (חושן משפט רסו, א), ומבואר בביאור הלכה (תקפו, ג) שהאבידה שייכת לישראל ברגע שמצא אותה ואפילו שהגוי עוד לא התייאש ממנה.
יתר על כן, מבואר בגמרא בסנהדרין (עו:) שישנו איסור להשיב אבידה לגוי: "המחזיר אבידה לנכרי – עליו הכתוב אומר למען ספות הרוה את הצמאה לא יאבה ה' סלח לו" ו"הצמאה" היא "כנסת ישראל שצמאה ותאבה ליראת יוצרה ולקיים מצותיו" (רש"י שם).
בטעם האיסור נחלקו ראשונים: לדעת רש"י (שם ד"ה "והמחזיר") הסיבה היא שהוא משווה ישראל לגוי, ונראה שהדברים מתבארים על פי דברי המאירי שם שמצוות השבת אבידה הכוללת גם טרחה גדולה לאתר את המאבד ולטפל באבידה לבינתיים, היא איננה משורת הדין הנוהג כלפי כל אדם, אלא התורה כאן צוותה אותנו לנהוג במידת חסידות, וחסידות זו שייכת כלפי ישראל אותם אנו מצווים לאהוב בקרבה יתירה מעבר לשורת הדין הרגילה "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח). ואילו לדעת הרמב"ם (שם) האיסור הוא "מפני שהוא מחזיק ידי רשעי עולם".
אולם למעשה נראה שיש שתי סיבות להתיר להשיב את האבידה למעוניין בכך:
1. בסוגיא שם בבא קמא מפורש שכאשר הימנעות מההשבה תגרום לחילול השם [כמו במקרה שהגוי יכול להסיק שהישראל הוא זה שמצא את האבידה. בית יוסף שם] וכך נפסק להלכה ברמב"ם ובשולחן ערוך שם.
בנוסף, בירושלמי (בבא מציעא ב, ה) מסופר על תנאים שהחזירו אבידה לגוי ובכך גרמו לקידוש השם, ולאור זאת הורה הרמב"ם שם שאף במצב שבו אין חילול השם בהימנעות מהשבה, אם בכל זאת ההשבה תיצור קידוש השם אז המשיב הרי הוא משובח, אלא שיש להוסיף שחשוב שאכן ההשבה תהיה מתוך כוונה טהורה, כדברי בעל הים של שלמה (בבא קמא י, כ) "ורחמנא לבא בעי, אם דעתו לכך, אבל אם דעתו בעבור שישביחו אותו, ולא בעבור אמונת ישראל, או משום שהוא אוהב את הגוי ומרחם עליו, אסור".
נראה שכאן חשש לחילול השם אינו שייך אף במקרה שהגוי יבין שהאבידה נמצאת אצלך, כיוון שנראה שבדרך כלל בעלי החברות לא באמת מצפים שלקוח פשוט יטרח עבור תיקון טעות כזו והם לא יראו בכך משום התנהגות פסולה. יחד עם זאת כיוון שבהחזרה יש משום קידוש השם הרי מי שרוצה להשיב כדי לקדש את השם הוא משובח, אך עליו להקפיד להשתדל שאכן הדבר יביא לקידוש השם (שו"ת שדה הארץ ג, י), כגון שישלח מכתב ממנו יהיה ברור שמדובר ביהודי.
2. כאמור לדעת הרמב"ם האיסור הוא משום להחזיק ידי רשעים, ויש לדון כלפי אלו גויים הדברים נאמרו.
בבית יוסף (שם) מבואר שהאיסור כולל גם גויים שאינם עובדי עבודה זרה.
לגבי גוי ששומר מצוות בני נח: אמנם בספר חסידים (שנח) כתב להשיב לו אבידה אך פשט דברי הרמב"ם והשו"ע נראה שלא לחלק כך, ובנוסף יש לעיין איך להגדיר גוי ששומר שבע מצוות בני נח אך לא מתוך אמונה בתורת משה (יעויין בשו"ת משנה הלכות ט, שעא).
אלא שבדברי המאירי בסוגיא שם בבבא קמא מבואר שגויים שהם "גדורים בדרכי הדת" יש חובה להשיב להם אבידה "אף על פי שאמונתם אינם בכלל זה". כאמור אין זו דעת הרמב"ם והשו"ע, אך מצאנו שמרן הרב קוק כתב שדברי המאירי הם עיקר (אגרות הראי"ה פט), וכן צידד בספר הלכות מדינה לבעל הציץ אליעזר (ג, עמוד רנז).
משום כך נראה שגם אם אין לחייב באופן גורף להשיב אבידה לגוי בימינו, אך גם אין להורות לאיסור למי שכן מעוניין להשיב.
לכן לסיכום הלכה למעשה אם מדובר בחברה של יהודיים יש להשיב את האבידה על ידי עדכון החברה ומסירה לשליח שיגיע מטעמם או מטעם חברת השליחויות איתה הם עובדים. כמובן שאין צורך להוציא כסף על כך, ואם החברה לא לוקחת את החפץ אפשר אחרי זמן להשתמש בו, כיוון שהחברה הפקירה אותו .
אם מדובר על חברה של גויים למעשה נראה שאין חיוב להשיב, והרוצה להשיב רשאי. ואם ישיב מתוך כוונה לקדש את השם ויתאמץ שאכן כך יקרה על ידי צירוף מכתב מתוכו יתברר שהוא יהודי – הרי זה משובח.
בהצלחה רבה בע"ה
הורדת PDF
ניווט בנושאי האתר:
ניווט בנושאי האתר:
