שלום הרב,
אסור לישון מעל החולה (ע"פ הגמ' שבת יב, ב. נדרים מ, א. השו"ע יו"ד שלה, ג. ועוד), ולכן במיטת קומותיים אין לישון אם יש חולה במיטה התחתונה.
ויש לשאול כמה שאלות:
א. האם זהו רק בחולה מסוכן. דהרי המקור של הגמרא לכך הוא מהפסוק בתהלים (מא, ד): "ה' יסעדני על ערש דווי", ולכאורה זהו בחולה מסוכן. וכן משמע דזה היה מצבו של יעקב אבינו כאשר באו לבקרו (עיין ברי"ף שבת ה, ב). [ולכאורה כל הסימן בשולחן ערוך (יורה-דעה סי' שלה) עוסק בחולה מסוכן].
ב. האם דין זה שייך בקטן מתחת לגיל מצוות (ואציין דמצוי מאוד במשפחות ברוכות ילדים שיש להם מיטת קומותיים). האם גם מעליו יש שכינה כשהוא חולה.
האם ניתן לדמות זאת לעבור כנגד קטן המתפלל, שאחד הטעמים שאסור לעבור כנגד המתפלל הוא משום שמפסיק בין המתפלל לשכינה שלפניו (חיי-אדם כו, ג. בט"ז קב, סק"ג. משנה ברורה קב, סקט"ו). ובדין לעבור לפני קטן המתפלל שמונה עשרה. בשו"ת כרם שלמה (סימן נו) נסתפק בזה, ונשאר בצ"ע. ובאשל אברהם (בוטשאטש קב, ד) התיר לעבור לפני קטן המתפלל. אולם בשו"ת לב אברהם (טו) העלה דאין לעבור (וכן הביא בספר ד' אמות של תפילה). וכן העלה בספר חנוך לנער (יא הערה ה), ועיין בספר ד' אמות של הלכה (עמוד 45. וכן בפרק ב הערה ט), בהליכות שלמה (ח אות לה), בספר הגיוני הפרשה (ב עמוד נה). וכן כתב בשו"ת רבבות אפרים (ב, מח אות טו) בשם הגר"ח קנייבסקי, והוסיף הרבבות אפרים (ד, מד אות קנב) בשם הגר"י קמינצקי ש"אם הקטן מבן ט' שנים ומעלה שהוא זמן חינוך לתפלה אע"ג שזה מדרבנן, מ"מ אסור או משום בלבול או משום כבוד השכינה".
בקיצור שולחן ערוך (ילקוט-יוסף אורח-חיים קא, ב) כתב: "יש אומרים שמותר לעבור כנגד קטן המתפלל שמונה עשרה. והגאון החזון איש מחמיר בזה ובפרט בקטן בן תשע ומעלה. ואף שמעיקר הדין העיקר להקל בזה, מכל מקום נכון להחמיר בזה היכא דאפשר שלא לעבור לפני קטן המתפלל" (שארית-יוסף ג עמוד כג. ילקוט-יוסף קב, יג. תפלה א עמוד תנד).
ובשו"ת מציון תצא תורה (א, יט) כתב הגר"א נבנצל דאולי בקטן הדין יותר קל. וע"ע בשו"ת חקי חיים (ב, כ), בשו"ת ישיב יצחק (ד, ה). ויתכן דאף המחמירים בזה סוברים דזהו משום שמבלבלים כוונתו (ולא מצד שכינה כנגדו).
ולפי זה אם הקטן במיטה התחתונה מתחת גיל תשע אולי יש מקום גדול להקל. ואולי אף בכל קטן. ויל"ע.
ג. האם דין זה, שלא ישב מעל מיטתו של החולה, נאמר גם על מי שגר ולן עמו באופן קבוע באופן זה במיטת הקומותיים (כשני אחים שגרים בתמידות במיטה זו). דהרי לשון השולחן ערוך הוא במבקר (ולכאורה לא במציאות קבועה שגרים כך). וזו לשון מרן בשו"ע: "המבקר את החולה לא ישב ע"ג מטה ולא ע"ג כסא ולא ע"ג ספסל אלא מתעטף ויושב לפניו שהשכינה למעלה מראשותיו".
תודה רבה
בע"ה
שלום וברכה, ויישר כח על הבירור המעמיק והמסודר
א. על איזו חולי נאמר ששכינה מראשותיו של החולה
אכן הדיון על איזה חולה נאמר ששכינה מראשותיו, מזמין אותנו למעשה לברר את הטעם לכך שהשכינה נמצאת מראשו של החולה.
אפשרות אחת היא שהשכינה שורה כדי להגן מפני סכנת החיים שישנה, ואף אולי גם בגלל התקרבות הרגעים של יציאת הנשמה שיש בה בחינה של סילוק שכינה ומפגש בין העולם החומרי לעולם הנשמות. כאפשרות הזו ניתן אולי ניתן ללמוד מדברי הפוסקים (למשל הגהת בית הלל על השולחן ערוך שם ביורה דעה שלה, ג) שהוסיפו על דברי הגמרא את דברי הזוהר שגם מלאך המוות נמצא על יד החולה [ובגלל זה הוסיפו עוד הנהגות למעשה נוסף על ההלכה בשולחן ערוך], ונראה שהבינו שהדברים תלויים זה בזה ומדובר דווקא על חולה העומד למות.
אפשרות אחרת מצאנו בדברי רבי פרחיה (מובא בשיטת הקדמונים שבת יב, ב) ובמהר"ל (גור אריה מז, לא) ואצל בעל ההפלאה (כתובות קיא, א) שיסורי החולה הן גם דרך של הנהגת ה' עם האדם וזו הכוונה ששכינה עימו, ועוד הוסיפו שכאשר האדם מקבל את היסורים בהכנעה ובאהבה אז עליו נאמר שה' שוכן את דכא ושפל רוח (ישעיה נז, טו). לפי אפשרות זו השכינה שרויה מעל חולה הנתון ביסורים משמעותיים אפילו שאינו מסוכן.
מהפסוק שהגמרא מביאה לא ניתן להוכיח בצורה ברורה, כיוון שהוא אכן מדבר על ערש דווי, אך לא ברור שהכוונה דווקא לחולי ברמה כזה. ישנו עוד פסוק ממנו לומדים ששכינה מראשותיו של חולה והוא "וישתחו ישראל על ראש המטה" (בראשית מז, לא) ושם מצד אחד יעקב אבינו עדיין לא היה חולה כי רק לאחר מכן נאמר עליו שנהיה חולה, אך מצד כן היה כבר חלש עד כדי שהתכונן למיתתו ולקבורתו (רא"ם שם), כך שגם משם לא ניתן להוכיח לאף צד את הדין של חולי שאינו קשור כלל למיתה.
למעשה, מלשון השולחן ערוך מאוד נראה שהכוונה גם לחולי שאין בו סכנה. ראשית משום שכמעט כל ההלכות ביורה דעה סימן של"ה מתייחסות גם לחולה זה, שהרי מצוות ביקור חולים נוהגת גם בחולה שאין בו סכנה [יש אומרים שרק בחולה בכל גופו ונפל למשכב בגלל החולי (גור אריה בראשית יח, א ד"ה "אמר רבי חמא". וכן הביא בספר "ביקור חולים בהלכה ובאגדה" בשם הגר"ח קנייבסקי, וכן בפני ברוך ב, ד) ויש אומרים שאפילו בחולי קל ומיחוש (ברכי יוסף שלה, ב)] ואכן כותרת הסימן תעיד שזהו סימן העוסק בדיני ביקור חולים, ורק בסימן שלח ושלט עוסקים בנוטה למות שכיב מרע וגוסס. במיוחד כך נראה בסעיף ז שם שבו מובאת ההלכה שלא לבקר חולי עין ראש ומעיים ונראה מסיבות של בושה וקושי, ונראה שלא מדובר על חולי שיש בו סכנה. כך נראה גם מהלכות תפילה בחלק אורח חיים, שהמשנה ברורה (קא, טז) מביא את ההשלכה לקולא של השראת השכינה שבגללה גם האוסרים ליחיד לבקש צרכיו בלשון לעז יתירו זאת כאשר מתפלל על חולה בפניו, ולא סייג שמדובר דווקא על חולה שיש בו סכנה [במשנה ברורה מהדורת דרשו הביאו שבספר אשי ישראל פרק יא הערה מח הגר"ח קנייבסקי הסתפק בשאלה הזו, והפותח את הספר אשי ישראל לא ימצא לכך זכר]. גם באגרות משה (יורה דעה א, רכג) כתב שבביקור חולים טלפוני עדיין לא יצא ידי חובתו אולי גם בגלל שדווקא שם התפילה על החולה מתקבלת כי שכינה מראשותיו, ולא חילק בין חולי שיש בו סכנה לשאין בו סכנה.
ב. ישיבה במיטת קומתיים מעל חולה
על כל פנים, לעניין ישיבה על מיטת קומתיים מעל חולה, למעשה נראה שיש להקל בכך בצורה גורפת בכל חולה שהוא.
הסיבה העיקרית לכך היא שגם אם נשווה את דיני ישיבה מעל מראשותיו של החולה למעבר לפני המתפלל, אנחנו רואים שלגבי מעבר לפני המתפלל הדין הוא שאם ישנה מחיצה לפניו יהיה מותר לעבור ולא תהיה כאן בעיה של הפסקה לפני השכינה, כיוון שהמחיצה חולקת את המקום שמאחוריה להיחשב כמקום אחר (חיי אדם תפילה כלל כו סעיף ד) [ואמנם נותר עוד לדון שם מצד הטעם השני שלא להפריע למתפלל, שקיים גם כשיש מחיצה שחולקת רשות מבחינה הלכתית כי יש בה עשרה טפחים אך בפועל לא מסתירה את תנועת העובר מעיניו של המתפלל, שהחיי אדם שם מיקל, ואילו המשנה ברורה (קב, סק"א) החמיר בכך. אך אין זה שייך לנידון של ישיבה מעל חולה]. אם כן כיוון שבדרך כלל יש רווח של עשרה טפחים בין המיטה התחתונה לעליונה, הרי שגם את המיטה העליונה יש לראות כמחיצה שחולקת רשות בפני עצמה, כפי שמצאנו לעניין סוכה שמיטה גבוהה עשרה טפחים נחשבת אוהל, הגם שהיא אינה קבועה, ומפסיקה בין הישן בה לבין הסכך (משנה סוכה ב, א. שולחן ערוך אורח חיים תרכז, א).
בנוסף, יש לציין שהמאירי (נדרים מ, א) מסביר שהאיסור לשבת מעל החולה הוא "מפני שהחולה מהרהר בלבו תשובה ומתפלל בכל לבו וכשרואה זה יושב במקומות הגבוהים מתיאש מן התפלה", ובשו"ת ציץ אליעזר (חלק ה, רמת רחל י, סק"ה) התפלא על דבריו שהרי הטעם בגמרא שם הוא נראה אחר לחלוטין – משום שהשכינה מראשותיו, ותירץ שהמאירי הבין שהשכינה שרויה מעל החולה רק עקב תפלתו והשתפכות נפשו של החולה, וכאשר החולה רואה אחרים יושבים מעליו הוא מתיאש מן התפילה.
הלכה למעשה
מותר לישון במיטה העליונה שבמיטת הקומתיים גם כאשר חולה ישן במיטה התחתונה.
הורדת PDF
ניווט בנושאי האתר:
ניווט בנושאי האתר:
