שלום כבוד הרב,
אמנם עדיין רחוקים מהחג, אבל אני עסוק עכשיו בסוגיא שהעסיקה אותי כבר זמן מה להלכה ולמעשה. הולכי דרכים פטורים בזמן שהם בדרך מישיבת סוכה, משום ש'תשבו כעין תדורו', וכשם שאין אדם נמנע מלצאת לביתו לדרך בשאר ימות השנה כך אינו מחוייב להימנע מכך בחג. לכאורה פטור זה פותח דלתות רחבות מאד להיתרא. כך תמה האג"מ (או"ח ג' צג') "הגע עצמך אדם שיש הרבה פעמים שישן בחצרו תחת כיפת השמים משום שנהנה בזה יותר מבבית הכי יפטר מסוכה משום שמביתו יצא בשביל זה?!". האג"מ סבר מחמת קושיא זו שהפטור הוא רק לצאת לדרך לצורך. אמנם, מרבית הפוסקים לענ"ד לא קיבלו את דבריו, ומתוכם הגרא"ל זצ"ל (במאמרו הידוע על הנושא).
ומכאן השאלה- האם מותר מעיקר הדין (כדוגמה בולטת בעיניי) לצאת לאכול במסעדה ללא סוכה בחג (כמו שפסק הגרא"ל זצ"ל שמעיקר הדין מותר לתנועות נוער לצאת לטיול שלא יהיה בו סוכה)? לכאורה זה נחשב 'בדרך' עצמו, ולא כמו הולכי דרכים ביום שחייבים בלילה, מכיון שעצם הימצאות ואכילה במסעדה הוא הוא התכלית של היציאה! (ידוע מש"כ הגרא"ל בסוף מאמרו שאינו ראוי לעשות כן, ואיני מחפש לעשות כן למעשה, אבל מצד הדין האם מותר?)
תודה רבה
שלום וברכה,
יישר כח על העיסוק המעמיק בסוגיה ובגדרי ההלכה
ראשית יש להקדים שגם לפי דברי הרב ליכטנשטין, אם ניתן לאכול את האוכל המוגש במסעדה בסוכה "בלא טורח גדול" [מבלי להיכנס להגדרה המדוייקת מה נקרא טורח גדול] כך יש לעשות, וכל הדיון הוא רק לגבי מסעדה הממוקמת במקום כזה שהאפשרות לאכול בסוכה כרוכה בטורח גדול.
שנית, יש לדון האם אכן היוצא מביתו עבור אכילה במסעדה נחשב בעת שבתו במסעדה שהוא עדיין הולך דרכים.
כי נראה שיש לחלק בזה בין שלושה מצבים של חנייה מהדרך:
1. הולך דרכים שמטרתו להגיע ליעד, אך חונה באמצע הדרך למנוחה, כמו למשל הולך ביום וחונה בלילה, הדין שלו הוא שחייב בסוכה בלילה (גמרא סוכה כו, א. שו"ע תרמ, ח), ונחלקו אחרונים האם רק חייב להגיע לסוכה הקיימת במקום, או שאם אין סוכה גם חייב לבנות אחת כזו חדשה. הלבוש (שם) היקל, והמגן אברהם החמיר (ס"ק טו), ובביאור הלכה (ד"ה "הולכי") הכריע להקל כלבוש.
2. מדריכים וחניכי תנועת נוער שהולכים במסע ביום, ומגיעים לחניון בלילה אך ממשיכים להיות עסוקים שם בפעילות הווי, שם חידש הרב ליכטנשטין שהם נחשבים כהולכי דרכים גם בלילה וגם אז פטורים לחלוטין מהסוכה, כיוון שהעיסוק בפעילות אינה נחשבת אתנחתא מן המסע אלא חלק אורגני ואינטגרלי שלו, כי עצם המסע מטרתו הווי ולכן גם הפעילות במקום החנייה נחשבת כהמשך של הליכה בדרך.
3. המקרה השלישי הוא מקרה של אדם שיצא לדרך עבור הגעה למקום החניה, כמו אדם שנוסע כדי לאכול במסעדה כתכלית בפני עצמה שמשם יחזור לביתו, ואין זו כחניה לצורך מנוחה עד להגעה ליעד.
במקרה כזה נראה שברגע שהוא הגיע למסעדה הוא לא נחשב כחונה בדרך, אלא הוא סיים את דרכו והגיע ליעד וחייב בסוכה ממש כמו בביתו, ואף לדברי הלבוש אם אין שם סוכה הוא יצטרך לבנות שם סוכה כמו שחייב לבנות ליד ביתו.
כך נראה לגבי חיוב בניית סוכה במקום העבודה, שלהלכה נפסק כדעת רבא שם בסוגיה, שמי שעובד במקום אחד ולא זז בעבודתו ממקום למקום הוא חייב בסוכה אף שנמצא חוץ לביתו (שו"ע שם סעיף י), ולא ראינו חילוק בזה אם נמצא במקום עבודתו מספר ימים או מספר שעות.
כך נראה גם מדברי שולחן ערוך הרב (תרמ, טו) שפטור הולכי דרכים הוא רק כאשר נמצא "במקום שאין ישוב כלל", ומשמע שברגע שהגיע ליעדו במקום יישוב הוא חייב בסוכה אף שנמצא חוץ לביתו.
ההבדל בין כל הדוגמאות הללו לבין המקרה הקודם של מדריכים וחניכים העוסקים בפעילות הווי בחניון, הוא משום שאצלם כל הדרך והמסע בשעות היום הם לצורך פעילות הווי מצד עצמה ולא עבור הגעה לחניון, ואם כן פעילות ההווי בחניון היא המשך ישיר של פעילות המסע ולכן נחשבים כהולכים בדרך גם בלילה. אך כל ההולכים ליעד כמסעדה או מקום עבודה – בכל המקרים הללו המטרה בדרך היא רק להגיע למסעדה ולמקום היעד. לכן נראה יותר שגם הרב ליכטנשטין לא יגדיר את הישיבה במקום היעד כהמשך הדרך, אלא רק בדרכו לשם הוא נחשב הולך דרכים, ובישיבתו במקום היעד נחשב כמי שסיים את דרכו והגיע ליעד וחייב בסוכה כמו בביתו. וכן בגלל שבמסע הם נמצאים מחוץ למקום יישוב, לכן הם מוגדרים "הולכי דרכים" בעוד במסעדה הם במקום יישוב (וקל וחומר אם בעניין המסעדה כל מטרתו היתה ללכת לשם לאכול).
לסיכום, נראה שלכל הדעות ברור שאין לצאת למסעדה ללא סוכה.
הורדת PDF
ניווט בנושאי האתר:
ניווט בנושאי האתר:
